הן תוחלתו. הנה תקות הנלחם עמדו תכזב ותשקר בו כי תקותו נאבדה: הגם. יש תמיהות שהן קיימות וכן ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית יז) ור״ל הנה גם אל מראית פניו יושלך האדם מעמוד נגדו כי אימתו רבה ואיך א״כ ילחם עוד עמדו:
לא אכזר. לא ימצא מי שיהיה אכזר על עצמו לעכור בשרו שיעורר עמו מלחמה כי הלא יאבד עצמו לדעת: ומי הוא. ואם אין מי לעמוד למולו א״כ מי הוא אשר יתיצב לפני למחות מה בידי והוא חוזר למעלה לומר אם היית צדיק באמת כאשר יאות הייתי משלם לך גמול כי אין מי ימחה בידי:
מי הקדימני. ר״ל אף כי אין מי אשר הקדים לעשות צדק עד לא גמלתיו הטובה כי מי עשה מזוזה לפתחו עד לא נתתי לו בית וכן הכל והואיל וכן שאין למי עלי לגמלו עוד טוב מ״מ אשלם עוד גמול בחסדי ואין מי ימחה בידי כי כל אשר תחת כל השמים שלי הוא וכולם נכנעים עלי וכאומר הנה גם לך הייתי משיב גמול אם היית צדיק גמור בשלימות רב:
לא. אחריש כאומר הנה במה שספרתי לך יש בהם די להשיב על מאמריך ועכ״ז לא לא אשתוק מלספר לך עוד ממפעלות הלויתן מתכונות איבריו וענין הגבורות אשר בו וחין ערכו מול שאר הנבראים למען תשכיל יותר מגדולת רוממותי:
מי גלה. מי יערב לבו לגשת אליו לגלות מלבושו הנראה לעין והוא לבוש הקשקשים אשר הוא ממעל ללבוש העור: בכפל רסנו. ר״ל בשפתיו הכפולים זה על זה מקום ישימו שם הרסן על הסוס ואמר בל׳ שאלה ומליצה:
דלתי פניו. מי יפתח דלתי פניו הם שפתיו העשויים לסגור ולפתוח כדלתי הפתח ואמר בלשון שאלה מי יפתח שפתיו לשום שם הרסן כאשר ישימו בסוס כי הלא סביבות פניו יש אימה ומי יקרב אליו:
גאוה. ר״ל יוכל להתגאות עם חוזק המגינים אשר עליו הם הקשקשים שהמה לו למגן: סגור. כל קשקשת סגור ודבוק בעורו סתימה דחוקה שאין לזוז ממקומו:
אהד. קשקשת אחד נגש ודבוק בחבירו עד לא יבוא האויר ביניהם:
איש. כל אחד דבוק בחבירו והמה לכודים ונאחזים זה בזה ולא יתפרדו וכפל הדבר פעמים ושלש לגודל הדבוק ולהפלגת המליצה:
עטישותיו. ההבל היוצא ממנו בעת העיטוש תזריח אור ור״ל כ״כ גברה בו חום הטבעי כאלו היה מלא אש וכאלו יבריק ויאיר בעת יוציא ההבל ועם כי טבע הדגים הוא קר: ועיניו. בקיעות עיניו רחבים ומזהירים כבקיעת השחר:
לפידים יהלוכו. מרוב חום הטבעי יחומם הבל פיו כאלו לפידי אש הולכים מפיו וכאלו ניצוצות נשלכים ממנו וכפל הדבר להפלגת הענין:
מנחיריו. ההבל היוצא מנחיריו הוא רב ונראה כעשן לגודל החום ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב:
נפשו. נשימתו תלהט כגחלי אש וכאלו להב יוצא מפיו:
בצוארו. עם כי הצואר הוא המקום היותר חלש בכל בע״ח אבל בצוארו יתמיד העוז והחוזק: ולפניו. החזה אשר היא לפני הצואר תשמח את העצבון ר״ל כ״כ היא חזקה ומשומרת עד לא תעצב מדבר מכאוב כי אין דבר יזיקנה:
מפלי בשרו. חתיכות בשרו המה דבוקים זה בזה כאלו היה ניצק עליו ביציקה אחת ולא ימוט זה מזה כאשר ימוטו החתיכות ביתר הדגים כי דרך בשר הדגים להיות חתיכות זה על זה ונוח לפרוד אותם זה מזה:
לבו יצוק. לבו הוא ביציקה אחת כמו אבן מבלי חלל לא כמו ביתר בע״ח: כפלח תחתית. הוא ביציקה אחת כמו אבן הרחים אשר מתחת שאין בו חלל כלל משא״כ העליון שיש בו חלל מה במקום הנקב שיורד התבואה דרך בה:
משתו. מרוממותו יפחדו אף החזקים: משברים יתחטאו. כשהוא שט בים יחסרו הגלים כי מבלבל הגלים ומקלקלם:
משיגהו. הלוחמים עמו להשיגו בחרב לא תקום בידם זאת המלחמה כי לא ינצחהו בחרב וכן הלוחמים בחנית או במסע או בשריה לא ינצחהו עמהם:
יחשוב. כי כלי ברזל נחשב למולו לתבן וכלי נחושת לעץ נרקב כי לא יזיקהו באלה:
בן קשת. החץ לא יבריח אותו כי לא יפחד ממנה: נהפכו לו. למולו נהפכו אבני קלע לקש ר״ל לא יזיקו לו כמו שאין הקש מזיק כאשר יקלעם על מי:
תותח. אבני תותח: לרעש כידון. להמית כל בעלי כידון:
חדודי חרש. סלעים חריפים דומים לחרסים חדים המה לו מתחת והוא שוכב עליהם ולא ירגיש בהם: ירפד. יציע לעצמו דבר חד מלא חריצים וישכב עליו כעל טיט והוא כפל ענין במ״ש:
ירתיח. בהחום היוצא מן הבל פיו ירתיח עומק הים כסיר העומד אצל האש: כמרקחה. כמו שהרוכלים עושים המרקחות ממיני הבשמים מעורבים יחד כן יערבב כל אשר בים עם הרתיחה כי כן דרך תבשיל המרתיח להיות מעורב ומבולבל מן חוזק הרתיחה:
אחריו. כשהוא שט בים ודוחה הוא את מי הים בדרך הלוכו ואחר כי ישוט להלאה יאיר נתיבתו ר״ל הנתיב שהלך בו נראה הוא פנוי ממים כי לרוב רחבו לא במהרה ישובו המים לכסות רוחב הנתיב: יחשוב תהום לשיבה. כי בדרך מהלכו נדחו המים ממקומו ומעט מן המים נשאר מתחת לו ומחשיב הוא את התהום בעיני הרואה לאיש שיבה כי המקום ההוא יהיה לבן כי כשהמים עמוקים נראה חשוך ושחור אבל כשאינם עמוקים נראה לבן א״כ במהלכו ימעיט גובה המים ומחשיב התהום בעיני הרואה לאיש שיבה במראה לבן:
אין על עפר משלו. אין מי על עפר הארץ להיות נמשל ודומה לו אשר יהיה עשוי לבל יפחד ויחת משום דבר בעולם כאשר הוא לא יחת:
את כל גבוה. עם שהוא במים מתחת לארץ מ״מ רואה הוא את כל הגבוה והחזק אשר על הארץ ועם כי יודע הוא מכל הבריות הנפלאות מ״מ לא יחת ממי והוא מלך וראש על כל אנשי גאוה כי הוא מתגאה על כל וכאומר הנה השמעתיך פלאי יציר כפי וממנו תשכיל גודל רוממתי (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונתו מדוע מכתו אנושה והוא את הטוב עשה כי ישיב אמרים לומר הנה לצדיק אמיתי יש כח הזרוע כמו לאל למשול במטה ובמעל ובחון נא אם תוכל לענוש החוטאים באמרי פיך אז אודה לך גם אני שצדיק גמור אתה אבל מה בכך שאתה משבח עצמך ואם לא כן הוא כ״א היית צדיק אמיתי הנה לא קצרה ידי מלשלם גמול אף אין מי ימחה בידי ויספר מפלאי שור הבר ומפלאי הלויתן להכיר מהם גדולת המקום שאין מי יוכל למחות בידו מלשלם גמול ועם כי אין חוב מוטל עליו לשלם גמול כי כבר גמל הטובה טרם עשה המצוה מ״מ עוד ישלם גמול בחסדו וכ״כ היה גומל טוב לאיוב אם היה צדיק בתכלית ובשלימות רב):
